מסמך: סוגיות מרכזיות, צרכים וחסכים במערכת החינוך הערבי (אוגוסט 2010)

 

סוגיות מרכזיות, צרכים וחסכים במערכת החינוך הערבי – אוגוסט 2010

בשנה”ל 2010/11 ילמדו כ-475 אלף תלמידים ערביים, המהווים כ-%25 מכלל התלמידים בישראל, ולומדים ב-2776 מוסדות חינוך.

כ %20 מהתלמידים הערביים לומדים בשלב הגיל הרך, %50 בבתי ספר יסודיים, 15% בחטיבות הביניים ו-%15 בבתי הספר התיכוניים.

נתוני מבחן הבגרות בחינוך הערבי (2000-2009)

שיעור הזכאות לתעודת בגרות

 

אחוז הזכאות בחינוך העברי[1] (באחוזים)

אחוז הזכאות בחינוך הערבי[2] (באחוזים)

הפער (באחוזים)

09/2008

61.8

34.2

כ-28

08/2007

59.8

32

כ-28

07/2006

61.3

32.4

כ-29

06/2005

58.7

34.5

כ-25

05/2004

כ-57

כ-32

כ-25

04/2003

58.4

38.8

19.6

03/2002

57

36.3

21.7

02/2001

56.1

34

22.1

01/2000

52.4

33.1

19.3

00/1999

49.2

29

20.2

שיעור העומדים (מבין הזכאים) בדרישות הסף של האוניברסיטאות

 

בוגרים יהודים (באחוזים)

בוגרים ערביים (באחוזים)

הפער (באחוזים)

06/2005

88.9

79.6

9

05/2004

87.5

74

13.5

2003/04

86

75.9

10

2002/03

86.7

71.8

15

2001/02

87.3

71.8

16

הוועדות המקצועיות המשותפות

מהנתונים של משרד החינוך, אודות סטאטוס ביצוע חלק מהמלצות הוועדות המקצועיות המשותפות לקידום החינוך הערבי בשנה”ל 2009/10 – תש”ע, עולה שישנה התחלה טובה שיש להמשיכה באופן מסודר ע”י בניית תכנית הוליסטית ליישום כל ההמלצות והקצאת המשאבים הדרושים לכך וקביעת לוח זמנים ליישומן.

אנו תובעים יישום המלצות הוועדות המקצועיות המשותפות למשרד החינוך וועדת המעקב לענייני החינוך הערבי (ראה נספח מפורט בהמשך) והפיכתן לתכנית כוללת לחינוך הערבי, עם מקורות תקציביים ולוח זמנים ברור לביצוע, כדי לענות על הצרכים ולהגיע שוויון מלא בתשתיות, שעות לימוד, משרות הוראה, תקנים, תכניות פדגוגיות, העלאת הישגים וטיפול בתופעות האלימות והנשירה.

 

תכנון ובינוי

א. בינוי כיתות: ביוני 2008 הונחו על שולחן שר החינוך המלצות של הועדות המשותפות של משרד החינוך וועדת המעקב לענייני חינוך ערבי, ועדת הבינוי הצביעה על מחסור של 9,300 כיתות לימוד (עד 2012) בחינוך הערבי.  יש צורך בבניית 2000 כיתות לפחות בשנים 2009 ו-2010. מתוכם 200 גני ילדים (כולל הצטיידות), בכפרים המוכרים והלא מוכרים בנגב.

נקבע בהחלטת הממשלה, תכנית חומש לבניית 8000 כיתות, בתקופה 2007 עד 2011, כי 39.6% ייבנו במגזר הערבי (ממוצע של 624 כיתות בשנה) ואילו מהנתונים של משרד החינוך עולה שלמגזר הערבי הוקצו בניית 551 כיתות לימוד בלבד בשנה”ל 2009/10.

ברצוננו לדעת במדויק:

א: מהי הקצאת משרד החינוך לבינוי כיתות במגזר הערבי בשנה”ל 2009/10 וכמה כיתות לימוד הושלמה בנייתם ומוכנות לפני 1/9/2010.

ב: מהו היקף התקציב לבינוי כיתות לימוד במגזר הערבי לשנה”ל 2010/2011.

ב. שיפוצים והתאמה: חלק משמעותי מבתי הספר הערביים סובל מתנאים פיזיים קשים וממפגעים בטיחותיים ובריאותיים המהווים גורם לתאונות ומהווים סכנת חיים של ממש.  התקציב השנתי הוא 400 מליון ₪. יש צורך בהקצאת כ-100 מליון ₪ (25%).

ג. כיתות שכורות: ישנם כ-2,000 גני ילדים בחדרים שכורים וכיתות שאינן מתאימות ללימודים ביישובים הערביים. העלות הריאלית של כל כיתה שכורה מגיעה לכ-40 אלף ₪ בשנה, מתוכם משרד החינוך מקצה כ-10,000 ש”ח בשנה; כך שכל כיתה שכורה משמעותה גירעון של יותר מ-30 אלף₪ לכיתה בתקציב החינוך של הרשויות המקומיות הערביות שנמצאות על סף קריסה.  יש להעלות את דמי השכירות לעלות הריאלית, בעלות של 600 מליון ש”ח.

 

הישגים ותכניות פדגוגיות

א.      הישגים: הוועדה המשותפת לבחינת ההישגים הצביעה על מחסור בתקנים: 313 קב”סים (יש צורך ב-424 תקנחם שמתוכם ישנם רק 111), 187 פסיכולוגים וכ-250 יועצים חינוכיים. יש צורך בהקצאת 500 מליון ₪ ליישום המלצות הוועדה..

ב.      תכניות פדגוגיות: חלקו של החינוך הערבי מסך התקציב של התכניות הפדגוגיות הינו פחות מ-2% (פחות מ-20 מיליון ₪ מתוך יותר ממיליארד ₪). יש להקצות 25% לפחות שהם 250 מליון ₪.

לקויות למידה

יישום המלצות הוועדה המשותפת לטיפול בנושא – השלמת הערכה: אבחון, הרצת כלים, תכנית להכשרת מאבחני תפקודי למידה למורים וצוותים. לרבות הכשרת מומחים לאבחון קשיי למידה (פירוט בנספח המצ”ב).

תכניות לימודים

חלק גדול מתכניות הלימוד אינו הולם את הווייתו הייחודית של התלמיד הערבי. יש ליישם החלטה קודמת (מדצמבר 2009) בעניין הקמת ועדה מקצועית משותפת חדשה בראשות יו”ר המזכירות הפדגוגית, שטרם יושמה.

 

שעות לימוד

תלמיד ערבי לומד בממוצע 1.61 שעות שבועיות שנתיות לעומת 1.77 לתלמיד יהודי. כלומר, ישנו מחסור של יותר מ-80 אלף שעות לימוד, שהם כ-4,000 משרות הוראה.

 

כוחות הוראה

כנ”ל, חסרים כ-4,000 משרות הוראה בחינוך הערבי. ומאידך, ישנם כ-10 אלפים בוגרי הוראה ערביים חסרי תעסוקה. יש לקלוט חלק מהם במערכת החינוך העברי הסובלת ממחסור בכוח אדם, וכן לפתוח תכניות להסבה מקצועית במקצועות נדרשים וחסרים כגון: פסיכולוגים חינוכיים, יועצים חינוכיים, קב”סים, קלינאי תקשורת ומגוון המקצועות הפרה-רפואיים.

יישום חוקים

יש לפעול ליישום/ הרחבת יישום חקיקה בענייני חינוך:

א.      חוק חינוך חינם לגילאי 3 ו-4 (אשכולות 3 ו-4);

ב.      חוק חינוך חובה (עד כיתה י”ב);

ג.        חוק השילוב (חסרות כיום יותר מ-10,000 שיות שילוב);

ד.      חוק החינוך המיוחד.

 

אלימות ונשירה

בנוסף למשאבי אנוש ותשתיות כנ”ל, יש צורך בתכניות רציניות מתוקצבות לטיפול באלימות ובנשירה בחינוך הערבי. יצוין כי אנו רואים בחיוב את התיקון בחוק זכויות התלמיד, שנועד לגונן על הקורבן במקום על הפוגע.

תכנית החומש

תקציב בתכנית עומד כיום על פחות מ-20 מליון ₪. יש צורך בעיבוי התקציב וייעולו כדי לפצות על מדיניות האפליה הנהוגה זה עשרות בשנים.

תקציב תמיכות

חלקן של עמותות ערביות וערביות-יהודיות מתקציב משרד החינוך הינו כ-15 מליון ₪ מתוך כמיליארד ₪. יש צורך בקביעת קריטריונים ברורים, הגיוניים והגונים, והקצאת 100 מליון ₪ לפחות לעמותות ערביות, תוך העדפת עמותות העוסקות בקידום החינוך הערבי.

הפרטת מוסדות חינוך

ברמה הדקלרטיבית, משרד החינוך מתנגד להפרטה, אך בפועל המשרד נותן יד להשתלטות גורמים עסקיים על גני ילדים, בתי ספר תיכוניים ובתי ספר לחינוך מיוחד ביישובים הערביים. יש לחזק את החינוך הממלכתי הערבי. האחריות לכל מוסדות החינוך – לרבות הניהול, התפעול והפיקוח – מוטלת על משרד החינוך והרשות המקומית ותו לא.

 

נגב וערים משותפות

מתן דגש מיוחד לקידום החינוך הערבי בנגב (במיוחד בכפרים הבלתי מוכרים) ובערים המשותפות. שם המצב עגום יותר הן מבחינת הישגים והן מבחינת חברתית וחינוכית דרישתנו היא מתן טיפול נקודתי ע”י בניית תכנית מתוקצבת עם לוח זמנים לביצוע, אשר תתן מענה הולם לתשתיות הפיסיות הרעועות, המחסור בבתי ספר וכיתות לימוד, חדרי ספח, מעבדות וחצרות, נשירה, הישגים נמוכים, חינוך בלתי פורמאלי ומסגרות לנוער מנותק ונוער בסיכון.

חינוך בלתי פורמאלי

יש לבנות תכנית כוללת בנשא החינוך הבלתי פורמאלי בחברה הערבית, ובמרכזה:

א.      הקצאת תקציבים ומשאבים שיאפשרו מימון בנייתה של תשתית פיזית, סביבתית וחינוכית לקיום פעילויות חינוך בלתי פורמאליות, ופתיחת מתנ”סים, מועדוני נוער ויחידות לקידום נוער על פי קריטריונים דומים לאלה הנהוגים במגזר היהודי;

ב.      הקצאת משאבים להפעלת תוכניות ומיזמים, במטרה לטפח את הזהות החברתית של התלמידים הערבים לפיתוח מנהיגות צעירה בקרבם.

חינוך טכנולוגי

החינוך לטכנולוגיה ומדעים לוקה בחסר מבחינת: מגמות ומעבדות לטכנולוגיה, מדעים ומחשבים.

אזורי עדיפות (מדד הפריפריאליות)

יש להפסיק לאלתר את מדיניות האפליה נגד היישובים הערביים במפת אזורי העדיפות הלאומית.

כ-%95 מהיישובים הערביים (80 מתוך 82) נמצאים בארבת האשכולות הנמוכים לפי המדד החברתי- הכלכלי. אלא שרק 45 יישובים ערביים נמצאים בסיווג של המפה הפריפריאלית של התכנית הממשלתית “עדיפות לאומית לפריפריה” המקצה 25 מיליארד ₪ עד שנת 2020. מדד זה מנציח ומעניק את מדיניות האפליה הלאומית כלפי החברה הערבית בכלל ובתחום החינוך בפרט.

השכלה גבוהה

א.      תוכנית החומש למערכת ההשכלה הגבוהה אשר מתגבשת ע”י המועצה להשכלה הגבוהה, חייבת לתת מענה הולם לצרכים האמיתיים של הסטודנטים הערביים והנגישות להשכלה הגבוהה בקרב באוכלוסייה הערבית. כמו כן, יש ליישם את דו”ח ועדת המשנה של ות”ת בנושא, אשר אומץ ע”י הות”ת והמועצה להשכלה הגבוהה בשנת 2002.

ב.      יש לפעול למען הסרת המגבלות על חופש הביטוי וההתארגנות של הסטודנטים הערביים בקמפוסים.

שמירה ואבטחה לבתי הספר הערביים

לנוכח התגברות תופעות האלימות והפשע ותופעות שליליות אחרות, הן בבתי הספר ומוסדות החינוך והן מחוצה ובסמוך להם, ישנו צורך וגם חובה לאבטחת בתי הספר ומוסדות החינוך במערכת החינוך הערבי.

דרישתנו היא שוועדה  בין משרדית הכוללת משרד ראש הממשלה, שר החינוך, השר לביטחון פנים, שר האוצר ויו”ר הוועד הארצי לראשי הרשויות הערביות יגבשו תכנית מפורטת ומתוקצבת לאבטחת בתי הספר ומוסדות החינוך במערכת החינוך הערבי.

 

נספח (א): הוועדות המקצועיות המשותפות

למשרד החינוך וועדת המעקב לענייני חינוך ערבי

ב-28 באוגוסט 2007 הוחלט על הקמה ארבע ועדות מקצועיות משותפות למשרד החינוך וועדת המעקב לענייני חינוך. ארבעת הנושאים שבהם התבקשו הוועדות לדון עומדים במרכז סדר היום של מערכת החינוך הערבית: ועדה אחת התבקשה “להכין מיפוי מקיף על המחסור בכיתות לימוד במגזר הערבי”; על ועדה אחרת הוטל לבדוק את “נושא ההישגים הלימודיים במגזר הערבי”; השלישית התבקשה לבדוק את “אופן הקצאת המשאבים” של משרד החינוך בטיפולו בתלמידים ערביים בעלי ליקויי למידה ו”לבנות תוכנית לקידום נושא לקויות הלמידה במגזר הערבי” והרביעית התבקשה לדון בנושא “התכנים הלימודיים והתאמתם למגזר הערבי”[3].

כל ארבע הוועדות עבדו על פי לוח הזמנים שנקבע להן ובמארס 2008 סיימו את עבודתן. שלוש מהן הצליחו לגבש הסכמות ולנסחן בדו”חות שנחתמו ואומצו הן על ידי נציגיו של משרד החינוך והן על ידי נציגיה של ועדת המעקב. חברי הועדה הרביעית לא הגיעו לכלל הסכמה ונאלצו להסתפק בחיבורם של שני מסמכים.

1. הוועדה לבחינת המחסור בכיתות לימוד

בראש הוועדה עמד ד”ר שי כנעני, שכיהן אז כמנהל בפועל של מינהל הפיתוח והבינוי במשרד החינוך. שלושת הנציגים האחרים שהמשרד שיגר לוועדה היו רות פרלמן, סגנית מנהל האגף למיפוי ולתכנון שגם ריכזה את פעילות הוועדה, ושני יועצים של השרה תמיר, פאדל איברהים ויגאל צרפתי. את ועדת המעקב ייצגו ראג’י מנסור, שהוא מנכ”ל עיריית נצרת וחבר בהנהלת ועדת המעקב לענייני חינוך; עבד אל ראוף מואסי, ראש המועצה המקומית בכפר פוריידיס וסעיד אלחרומי, ראש המועצה המקומית בעיירה הבדווית שגב שלום שבנגב.

המסקנה העיקרית של הדו”ח שהגישו לשרת החינוך היא כי על המשרד לדאוג לכך שעד שנת 2012 ייבנו במערכת החינוך הערבית בישראל לא פחות מ-8,600 כיתות לימוד[4]. בנייתן של רוב הכיתות הללו, כ-6,000 מהן, נדרשת על מנת לסגור את הפער המצטבר שנוצר, עד לכתיבת הדו”ח, בין מספר הכיתות הקיימות לבין צרכי המערכת; 2,600 הכיתות האחרות יידרשו כדי לענות על צרכי המערכת בארבע השנים שלאחר כתיבת הדו”ח.

את עלותה הכוללת של הצעתם העריכו חברי הוועדה ב-3.6 מיליארדי שקלים, אותם הציעו לפרוס על פני חמש שנים – 720 מיליון שקלים לשנה.

2. הוועדה לבחינת ההישגים

“ההישגים הנמוכים בקרב דוברי ערבית, והפערים לעומת דוברי עברית ולעומת תלמידים בני גילם במדינות אחרות”, נאמר בהקדמה לדו”ח הועדה שבדקה את ההישגים הלימודיים של התלמיד הערבי, “הם שעמדו במרכז החלטתה של שרת החינוך, פרופ’ יולי תמיר, לכנס ארבע ועדות משותפות למשרד החינוך ולועדת המעקב לענייני החינוך הערבי … ועדת ההישגים עמדה מקרוב על הגורמים המשפיעים על רמת ההישגים, תוך למידה ובחינה של תוצאות ותפוקות חינוכיות קיימות, וזאת לשם גיבוש תובנות שיכוונו את התהליך החינוכי. הוועדה גיבשה, על דעת כל חבריה, למעלה מ-100 המלצות”[5].

בראש הוועדה עמדה הפרופסור מיכל בלר, מנכ”לית הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך. נציגי משרד החינוך היו ד”ר שלמה אלון, סגן יושב ראש המזכירות הפדגוגית ומרכז מקצוע הערבית בבתי הספר העבריים; עבדאללה חטיב, מנהל “האגף לחינוך הערבי”; ד”ר מוחמד אלהייב, “הממונה על החינוך הבדווי”; שרה רויטר, מנהלת האגף לחינוך יסודי ויפה פס, מנהלת האגף לחינוך על-יסודי. נציגי ועדת המעקב לענייני חינוך היו ראש המועצה המקומית בכפר רינה, ג’מאל זידאן; ראש מועצת הכפר בסמה, ריאד כבהה; ראש החוג לתכנון לימודים והוראה בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב ד”ר פאדיה נאסר, ומנהל מכון מסאר לחקר החינוך הערבי ומרצה במכללת בית ברל, ד”ר חאלד אבו עסבה, שהוא גם עמית מחקר במכון ון-ליר[6].

הועדה הציבה בפניה שלוש מטרות: (1) לשרטט תמונת מצב עדכנית של ההישגים הלימודיים; (2) לעמוד על הסוגיות והקשיים המרכזיים המעכבים את הישגי התלמידים הערבים ו-(3) לנסח המלצות לשיפור ההישגים[7].

את תמונת המצב שהתגלתה להם, והמוצגת בפתח הדו”ח, הגדירו חברי הועדה כ”העגומה”[8]. הישגיהם של התלמידים הערביים נופלים בהרבה מאלה של עמיתיהם היהודיים גם על פי תוצאות המבחנים הישראליים (כמו, למשל, מבחן המיצ”ב שנערך בקרב תלמידי כיתות ב’, ה’ ו-ח’) וגם על פי תוצאות המבחנים הבינלאומיים בהם משתתפת ישראל.

עיקרו של הדו”ח מורכב מלמעלה ממאה המלצות לתיקון המציאות הזאת, שחלקן לקוח ממחקרים וניירות עמדה שפורסמו בעבר על ידי חוקרים ערבים ויהודים. רוב ההמלצות עוסקות בשיפור דרכי ההוראה במקצועות היסוד, ובמיוחד שפות (ערבית, עברית ואנגלית) ומתמטיקה. האחרות עוסקות בשיפור הכשרת המורים, בהעצמת מעמדם של המנהלים, בייעול ארגון הלמידה, בחינוך הבלתי פורמאלי ובהגברת המעורבות של ההורים במערכת. פרק המלצות נפרד עוסק במצבה הקשה במיוחד של מערכת החינוך המשרתת את האוכלוסייה הערבית-בדווית בנגב.

2.1 המלצות הנוגעות לתחומי דעת

הוראת ערבית: לאחר שמציינת כי ההבדל בין השפה הערבית התקנית לזו המדוברת הופך את הערבית התקנית הנלמדת בבתי הספר ל”שפת תרבות נרכשת” וטוענת כי “חוסר ההתייחסות המספקת” של מוסדות המדינה לשפה הערבית פוגע במעמדה גם בעיני התלמידים הערבים, קובעת הוועדה כי על משרד החינוך למלא את חובתו ו”לפעול לטיפוחה ולחיזוק מעמדה של השפה הערבית”. הועדה ממליצה למשרד לעשות זאת בעיקר באמצעים הבאים[9]: הגברת לימודי השפה הערבית בעיקר בכיתות הנמוכות; חשיפת התלמידים לשפה התקנית כבר בגיל הגן; הפיכת הכיתה ובית הספר ל”סביבה אוריינית עשירה ותומכת”; בניית תוכנית לשיפור השליטה במיומנויות השפה הערבית; מעבר ללימוד ערבית לבגרות בהיקף של לא פחות מארבע יחידות לימוד, כתנאי לזכאות לבגרות; פיתוח והפקה של חומרי לימוד חדשים ואיכותיים באחריות ישירה ובמימון של משרד החינוך; שיפור דרכי ההוראה והתאמת הסביבה הלימודית גם לעבודה פרטנית וקבוצתית ולא רק להוראה פרונטאלית.

הוראת עברית: הוראת העברית תחל, כאמור, רק בכיתה ג’. בנוסף לכך, הדו”ח ממליץ להקצות “משאבים הולמים” להטמעת תוכנית לימודים חדשה; לבחון את האפשרות להוסיף מבחן בעברית כשפה שנייה למבחני המיצ”ב, כדי לשנות את המציאות הנוכחית במסגרתה התלמיד הערבי נבחן בעברית, לראשונה בחייו, בבחינות הבגרות; ולהפיק חומרי לימוד חדשים ואיכותיים[10].

הוראת אנגלית: מחברי הדו”ח כותבים כי “האנגלית היא שפה זרה לתלמידים, רחוקה מאוד ממשפחת השפות המוכרת להם” ומעלים את ההמלצות הבאות[11]: לדחות את תחילת לימודה עד להשרשת השפה הערבית הכתובה; לפתח חומרי לימוד על ידי צוותים שבין חבריהם יהיו גם נציגים מהחברה הערבית, “שיוודאו כי התכנים מתאימים לרוחם ולטעמם של התלמידים הערבים”; להעשיר את הציוד להוראת האנגלי; להעביר את האחריות לשיבוץ המורים לאנגלית מהמפקחים הכוללים למקפחים המקצועיים לאנגלית; להכשיר מורים להוראה משקמת ולהקצות להוראה המשקמת שעות-לימוד מיוחדות; להכשיר מדריכים בהוראת אנגלית לדוברי ערבית; להשקיע מאמצים בלימוד הבעה בעל פה ולחשוף את התלמידים לשפה האנגלית המדוברת; להרחיב את לימודי האנגלית גם למסגרות הבלתי פורמאליות.

מבחני הבגרות ותעודת הבגרות: ממוצע יחידות הלימוד עליהן נבחן התלמיד הערבי גבוה מזה שבקרב התלמידים היהודיים ואחת הסיבות המרכזיות לכך היא, לדעת הוועדה, תקציבית: “התניה של פתיחת התמחויות נוספות בבית הספר במספר מינימום של תלמידים, הגוררת לחץ על תלמידים לבחור עוד יחידות לימוד”[12]. זהו לחץ מיותר, קובע הדו”ח וממליץ להרחיב את אזורי הרישום של בתי הספר התיכוניים, כך שניתן יהיה לתאם בצורה יעילה יותר את ההתמחויות. “כבר בשלב הכניסה לתיכון”, מומלץ שם עוד, “יינתנו לתלמידים ייעוץ והכוון לימודי, שיסייע להם לבנות מסלול לימודי ממוקד, יעיל ואיכותי”, שיאפשר להם לזכות בתעודת בגרות שתקנה להם זכות ללמוד באוניברסיטאות. “יש להגביר את מודעותם של עובדי ההוראה ושל היועצים בבחירת מקצועות ההתמחות”, כתוב בדו”ח, “להשלכות של בחירת התלמידים על המשך לימודיהם ועל עתיד הקריירה המקצועית שלהם”.

נשירה מהלימודים: הדו”ח קורא למשרד החינוך להתמודד בשיעורי הנשירה הגבוהים במגזר הערבי באמצעות הפעלתן של אותן התוכניות המופעלות בקרב האוכלוסיות היהודיות שבסיכון באמצעות “סגירה מיידית” של הפער העצום הקיים בין מספר התקנים המיועדים לקציני ביקור סדיר במגזר הערבי (424.33) לבין מספר התקנים המאוישים בפועל (110.67) [13].

2.2 המלצות הנוגעות להכשרת עובדי הוראה

את ההמלצות בהקשר הזה מחלק הדו”ח בין אלה הנוגעות בהכשרתם של מורים חדשים לבין אלה המתייחסות למערך ההשתלמויות הניתנות למורים הוותיקים[14].

הכשרת מורים חדשים: המלצותיו העיקריות של הדו”ח בהקשר הזה הן להתנות את הקבלה ללימודי הוראה במכללות ובאוניברסיטאות בתעודת בגרות בעלת ארבע או חמש יחידות לימוד בשפה הערבית; לשנות את תוכנית ההכשרה בשפה הערבית ממתכונת דו-חוגית למתכונת חד-חוגית; לפתח במסגרת בתי הספר לחינוך באוניברסיטאות תוכניות הכשרה ייחודיות בשפה הערבית הספרותית; להציע תמריצים לסטודנטים מצטיינים שיבחרו להתמחות בהוראת השפה הערבית; להבטיח תקציבית את קיומם של מסלולי הכשרה להוראת הערבית גם כאשר מספר הנרשמים הוא נמוך, ולחסוך כך ממסדות ההכשרה את הצורך לקבל ללימודים סטודנטים שאינם עומדים בתנאי הקבלה; להגדיר סטנדרטים לימודיים ברורים כדי שניתן יהיה להפסיק את לימודיו של מי שאינו עונה עליהם; לבנות דגם לליווי אקדמי של בתי ספר בעלי הישגים נמוכים במיוחד.

השתלמויות למורים ותיקים. בהקשר למורים שכבר מצויים בתוך המערכת, הדו”ח ממליץ למקד את ההשתלמויות המוצעות להם באותם נושאים בהם הם זקוקים להכשרה, תמיכה והעצמה; לעודד אותם לרכוש תעודת הוראה או תואר אקדמי; לחייב אותם להשתתף בהשתלמויות בהוראת השפה הערבית התקנית; לפתח בהם מיומנויות חדשות, למשל באמצעות קורסים בבניית מבחנים או בשיטות להערכת הישגים; ולהקפיד על כך שבעקבות כל השתלמות ייערך מעקב אחר הדרך בה מטמיע המורה את תכני ההשתלמות בעבודתו היומיומית.

2.3 המלצות הנוגעות להעצמת מנהלים

הדו”ח ממליץ[15] לקבוע אמות מידה ברורות לבחירת מנהלים; לפתח בקרבם כישורי ניהול רלבנטיים להובלת בתי ספר כגון ניהול תקציב, ניהול משאבי אנוש ועבודת צוות; מעבר הדרגתי לניהול עצמי של בתי הספר תוך הענקת סמכויות למנהליהם  בתחומי התקציב וכוח האדם, וזאת במטרה “לאפשר התנתקות מההשפעה של המנהיגות הפוליטית ביישוב על התנהלות בית הספר”; להביא את המנהלים להפנמת החשיבות של הגיוון בשיטות ההוראה כמנוף לקידומו של כל תלמיד ותלמיד; להטמיע בקרב המנהלים את מושג האחריותיות; ולבנות מערך פרישה למנהלים כושלים.

2.4 המלצות הנוגעות לארגון הלמידה

אחרי שמפרטים את הפערים בין הקצאותיו של משרד החינוך לחינוך היהודי ולחינוך הערבי במספר תחומים חשובים – 1.61 שעות תקן לתלמיד הערבי לעומת 1.77 לתלמיד היהודי; 29.37 תלמידים ערבים בכיתה ממוצעת לעומת 26.97 תלמידים יהודיים; 1.57 משרות-מורים לכל תלמיד ערבי לעומת 1.75 לתלמיד היהודי; 0.91 שעות ייעוץ לתלמיד היהודי לעומת 0.45 לערבי – חברי הועדה ממליצים על נקיטת הצעדים הבאים[16]: הקצאת תקציבי חינוך התואמים הן את צורכיהם והן את שיעורם של דוברי הערבית בקרב כלל האוכלוסייה בישראל; הוספת תקני הדרכה ופיקוח למערכת החינוך הערבית, “בדומה למגזר דוברי העברית ובפריסה גיאוגרפית תואמת”; לבחון את האפשרות להרחיב את שבוע הלימודים בבתי הספר הערביים מחמישה לששה ימים ולהקדיש את היום שיתווסף לפעילויות העשרה; להפעיל בכל בתי הספר הערביים מערך מסייע שיכלול שירותי ייעוץ, פסיכולוג, מורה המתמחה באיתור לקויי למידה, מורה להוראה מתקנת ומדריך טיפולי; להרחיב את מערך הייעוץ בחינוך היסודי על פי המפתח הנהוג בחינוך העל-יסודי; לתגבר את סל השירות הפסיכולוגי; לוודא את יישומו של חוק חינוך חינם מגיל 3 ו-4 לכל הילדים דוברי הערבית; להעניק עדיפות למגזר הערבי ביישום ההסכם עם ארגון המורים, המגביל ל-32 את מספר התלמידים לכיתה; להקצות משאבים להפעלת תוכניות לטיפוח תלמידים מחוננים ומצטיינים; ולקבוע אמות מידה ברורות לבחירת מנהלים, רכזים, מדריכים ומפקחים.

2.5 המלצות הנוגעות לחינוך הבלתי פורמאלי ולמעורבות ההורים

“התלמיד דובר הערבית כמעט ואינו נחשף לפעילויות בלתי פורמאליות בתחום התרבות, הספורט וכד’”, קובע דו”ח הועדה וממליץ לנקוט במספר צעדים לתיקון המצב הזה [17]: הרחבת מעורבותו של המגזר השלישי בבתי הספר, במטרה לאפשר הפעלת תוכניות ומיזמים; קיום סדנאות לאמהות לילדים קטנים, במטרה להנחות אותן ולהקנות להן כלים שיאפשרו להן לשחק ולקרוא עם ילדיהם שבגיל הרך; לשלב את ההורים בשיח החינוכי תוך הקמת מרכזי למידה להורים, בהתבסס על ההנחה כי “הצלחת התלמיד נשענת על ‘משולש הזהב’ תלמיד-מורה-הורה”; להקצות למערכת החינוך הערבית תקציבים ומשאבים שיאפשרו מימון בנייתה של תשתית פיזית, סביבתית וחינוכית לקיום פעילויות חינוך בלתי פורמאליות; לטפח את הזהות החברתית של התלמידים הערבים להקצות משאבים לפיתוח מנהיגות צעירה בקרבם; להרחיב את פעילות ארגוני הנוער תוך הקצאת משאבים ייעודיים לשם כך; פתיחת מתנ”סים, מועדוני נוער ויחידות לקידום נוער על פי קריטריונים דומים לאלה הנהוגים במגזר היהודי.

2.6 המלצות הנוגעות לתלמידים הערבים בדרום

אחרי שהיא קובעת כי “הישגי הבדווים בדרום הם הנמוכים ביותר במדינת ישראל”, הועדה קוראת למשרד החינוך לפעול בצוותא עם נציגים של הרשויות המקומיות הבדוויות ושל “ארגונים הפעילים באזור” לשם הכנת “תוכנית התערבות רב-שנתית וכוללת למגזר הבדווי בדרום” שתטמיע בתוכה את כל ההמלצות שהומלצו לגבי כלל האוכלוסייה הערבית ותוסיף אליהן גם את הצעדים הבאים[18]: לייצב את מצבת המורים בדרום, המורכבת בחלקה ממורים תושבי הצפון, באמצעות תמריצים שיינתנו למורים על בסיס הוותק שלהם בדרום ואיכות ההוראה שלהם; למלא את “החסר העצום” בתחום כוח האדם הפרא-רפואי ובתחום הייעוץ באמצעות מתן תמריצים לבעלי המקצוע הללו; להרחיב את יישום התוכניות המיועדות לצמצם את הפערים בין המגזר הבדווי בדרום לבין שאר האוכלוסייה בשעות תגבור לימודי, בתוכניות למניעת נשירה ובחינוך הבלתי פורמאלי; לבנות בתי ספר חדשים וכיתות תקניות להחלפת כיתות פסולות בבתי הספר הקיימים; לגוון את מסגרות הלימוד, למשל באמצעות הקמת בתי ספר חקלאיים או בתי ספר שיתמקדו בהוראה על בעלי חיים.

בסיום הדו”ח הארוך שלה, הועדה לבחינת ההישגים בחינוך הערבי קראה למשרד החינוך להקים, בתיאום עם ועדת המעקב, תוכנית עבודה ליישום ההמלצות, שתכלול “מבנה תקציבי ולוח זמנים ליישום”[19]. באוגוסט 2008 התקיים דיון על הדו”ח בלשכתה של יולי תמיר ובסיומו נקבע כי “שרת החינוך תקים ועדה מקצועית משותפת למשרד החינוך וועדת המעקב לענייני החינוך הערבי, אשר תעצב את הכיוונים ותפעל לתכנון, קביעת התוכניות, סדרי העדיפויות, לוחות הזמנים לביצוע ומעקב ובקרה אחר ביצוע התוכניות”[20].

3. הוועדה לבדיקת נושא לקויות למידה

ועדה ממשלתית בראשותה של פרופ’ מלכה מרגלית מאוניברסיטת תל-אביב, שמשרד החינוך מינה ב-1997 כדי שתבדוק את סוגיית התלמידים לקויי הלמידה בכלל מערכת החינוך הישראלית, מצאה כי בבתי הספר הערביים קיים מחסור בידע המקצועי הדרוש לאיתור תלמידים בעלי לקויות למידה ומחסור בכלים אבחוניים תקפים וקבעה כי “מסגרות החינוך הערביות אינן ערוכות לספק הזדמנות שווה לתלמידים בעלי לקויי למידה למצות את יכולתם בדומה לעמיתיהם שאינם בעלי לקויות למידה”[21]. “מסקנות דו”ח מרגלית נשארו תקפות גם היום”, כתבו במארס 2008 חברי הוועדה המשותפת למשרד החינוך ולועדת המעקב שמונתה לבדוק את הטיפול בלקויי הלמידה במערכת החינוך הערבית. נתוניו המעודכנים של משרד החינוך, כך קבעו חבריה, מצביעים על “תת אבחון של תלמידים בעלי לקויות למידה במגזר הערבי לעומת אבחון יתר בחלקים מסוימים של המגזר היהודי”[22].

בראש הוועדה עמדה ד”ר יהודית אל-דור, מנהלת גף לקויי למידה בשירות הפסיכולוגי ייעוצי של משרד החינוך. ארבעת נציגיו האחרים של המשרד היו חנה שדמי, מנהלת אגף בשירות הפסיכולוגי ייעוצי; רונית שרביט, מנהלת גף פיתוח פדגוגי באגף לחינוך על יסודי במשרד; סמירה עביד, מנהלת השירות הפסיכולוגי-חינוכי בנצרת; וסלאח טאהא, המפקח על החינוך הערבי באגף לחינוך יסודי. נציגי ועדת המעקב היו ד”ר ג’אנם יעקובי, חוקר בתחום הייעוץ החינוכי ומרצה במכללת בית ברל, הפסיכולוג החינוכי כמיל נג’אר ויאסר טבאש, ראש המועצה המקומית בכפר כעבייה-טבאש[23]. עם תחילת עבודתם הם קבעו לעצמם שלוש מטרות עיקריות: מיפוי הקיים; זיהוי הסוגיות המרכזיות שיש צורך לקדמן; וניסוח המלצות לקידומן[24].

המיפוי שערכו העלה תמונת מצב קשה: מחסור במידע באשר למספר התלמידים הערבים בעלי לקויות למידה; מחסור באנשי מקצוע מוסמכים, דוברי ערבית, בתחום; מספר נמוך של פסיכולוגים דוברי הערבית בעלי ידע בלקויות למידה; מחסור בשעות ייעוץ; חוסר ידע בקרב המורים הערביים באשר להבדל בין תלמידים לקויי למידה לבין תלמידים המתקשים בלימודים מסיבות אחרות; היכרות מועטה מאוד עם הדרכים לסייע לבעלי הלקויות; היעדר תוכניות התערבות שיטתיות וכלי איתור תקפים. “כתוצאה מחוסר ידע”, כתבו, “התפתחו בקרב ציבור המורים וההורים עמדות ותפיסות מוטעות ביחס ללקויות למידה”[25].

בעקבות הממצאים הללו החליטו חברי הועדה כי ארבע הסוגיות שיש לקדמן הן היעדר המודעות, המחסור בכוח אדם מקצועי, היעדר כלי איתור ואבחון והיעדר תוכניות התערבות, גם במישור הבית ספרי וגם במישור היישובי[26]. הדו”ח שהגישו כולל המלצות בכל אחד מהתחומים הללו.

3.1 המלצות בעניין הגברת המודעות

“חברי הוועדה”, נכתב בדו”ח, “התרשמו כי בקרב אוכלוסיית דוברי הערבית אין מודעות לנושא לקויות למידה וקיים חוסר ידע שמביא לא אחת לפיתוח עמדות שליליות, סטיגמות והסתרה של הבעיה. חוסר המודעות והמחסור בידע קיימים הן בקרב הצוותים החינוכיים והן בקרב ציבור ההורים”. כדי להתגבר על התופעה הזאת, הועדה המליצה לקדם תוכניות הדרכה וייעוץ למשפחות; להקים קבוצות תמיכה אזוריות “במסגרת המכבדת את השונות התרבותית, החברתית והדתית הקיימת בחברה הישראלית”; לפתח דיאלוג בין הורים לתלמידים לבין מערכות החינוך; להדריך הורים באשר לדרכים לסייע לילדיהם בעלי לקווי הלמידה וגם לסייע להם במימון אבחונים ושירותי ייעוץ, תמיכה וליווי[27].

3.2 המלצות בעניין המחסור בכוח אדם

בהתחשב בעבודה שהתפקיד המרכזי במימוש היכולות של לקויי הלמידה הלומדים בכיתות רגילות מוטל על כתפי המורים והגננות שלהם, המליצה הועדה על מתן “הכשרה שיטתית” בנושא לכל הגננות ולכל המורים, החל מהחינוך היסודי וכלה בחינוך העל-יסודי. על ההכשרה להינתן גם במסגרת הסמינרים והמכללות, בטרם כניסת המורה או הגננת למעגל העבודה, וגם במהלך העבודה. כמו כן קבעה הועדה כי בכל בית ספר יועסק מת”ל (מורה-מאבחן תפקודי למידה), שיהיה בעל ידע והכשרה מורחבים בתחום לקויות הלמידה ושיוביל את מערך הטיפול בבעלי הלקויות בבית הספר. הועדה קבעה, כמו כן, שיש להקים מערך של אנשי מקצוע – פסיכולוגים, רופאים, יועצים, אנשי מקצועות פרא-רפואיים וטיפוליים ומורים בחינוך המיוחד  – בעלי התמחות בתחום הטיפול בלקויות למידה וכי בכל מוסד המכשיר אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש ייוחדו קורסים לנושא לקויות למידה[28].

3.3 המלצות בעניין היעדר כלי איתור ואבחון

הוועדה ממליצה על “פיתוח והתאמה של מבחנים תקפים, המתאימים למודלים התפתחותיים, לשונות תרבותית” וקוראת לפתח כלי איתור קבוצתיים (במסגרות כיתתיות) ופרטניים וכמו כן כלים לאבחון דידקטי פרטני וכלים לאבחון פסיכולוגי[29].

3.4 המלצות בעניין היעדר תוכניות התערבות:

לאחר שמדגישים את החשיבות שנודעת לטיפול רציף לכל אורך התהליך הלימודי ועל כל רצף הגילאים שבין גן הילדים לחינוך העל-יסודי, חברי הוועדה ממליצים לבנות “מערך תומך למערכת החינוכית הבית ספרית” שיתבסס על התאמת תוכניות התערבות מערכתיות שמיושמות במגזר היהודי אל צרכיה הייחודיים של מערכת החינוך הערבית[30]: תוכנית “מעגן” בחינוך הקדם-יסודי (“התערבות רב-מקצועית של אנשי מקצוע מתחומי החינוך, הפסיכולוגיה ומטפלים פארא-רפואיים” ששמה דגש על “תפקידן של הגננות כמובילות את תהליך האיתור וההתערבות”[31]); תוכנית בשם “הרחבת יכולת ההכלה” בחינוך היסודי (המבוססת על “איתור, אבחון וטיפול דיפרנציאלי ממוקד ושיטתי של התלמידים המתקשים”, תוך שימת דגש על הטיפול בתפקודי השפה ותוך “הימנעות מתיוג יתר”[32]); ותוכנית אל”ה (“איתור, אבחון, למידה והערכה”) בחינוך העל-יסודי (היוצרת בבית הספר “מבנה ארגוני המאפשר הסתכלות מערכתית על אוכלוסיית התלמידים בכלל ועל אוכלוסיית התלמידים המתקשים בפרט” תוך “העלאת המודעות של המורים לשונות באוכלוסיית התלמידים” ובמטרה לאפשר “איתור של תלמידים בעלי קשיי למידה וליקויי למידה” ו”קידומם של התלמידים המתקשים באמצעות שיפור דימויים העצמי והובלתם להצלחה”)[33].

4. הוועדה לבדיקת התכנים הלימודיים

הועדה המשותפת הרביעית עסקה בתחום בעל הרגישות הלאומית, האידיאולוגית והפוליטית הגבוהה ביותר והיתה גם היחידה מבין ארבע הועדות שלא הצליחה לגבש מסמך שיהיה מקובל גם על ועדת המעקב לענייני חינוך וגם על משרד החינוך. בין נציגי המשרד לנציגי הועדה התגלה מה שד”ר איימן אגבריה, אחד מנציגיה של ועדת המעקב בוועדה המשותפת, הגדיר “חוסר הסכמה עקרוני”, גם בשאלה מה צריכות להיות מטרותיה של מערכת החינוך הערבית בישראל ודמות בוגריה, גם בעניין הערכים שעל פיהם צריך בית הספר הערבי לחנך וגם באשר למבנים הארגוניים הנדרשים כדי לאפשר את השגת כל היעדים הללו[34]. נציגי משרד החינוך בוועדה היו סגן יושב ראש המזכירות הפדגוגית, ד”ר שלמה אלון, ומנהל “אגף החינוך לערבים”, עבדאללה חטיב. את ועדת המעקב לענייני חינוך ייצגו, בנוסף לד”ר אגבריה שהוא מרצה לחינוך באוניברסיטת חיפה ובמכללה האקדמית בית ברל, פרופ’ מחמד אמארה, מרצה במכללה האקדמית בית ברל, ומר זוהיר יחיא, ראש המועצה המקומית כפר קרע.

על רקע מחלוקות עקרוניות כגון אלה ויתרה הועדה המשותפת על הניסיון לנסח מסמך משותף וחבריה ניסחו שני מסמכים נפרדים. אחד חובר על ידי ד”ר אלון, שעמד בראש הועדה המשותפת, והוגש לשרה תמיר בתור סיכום עבודת הועדה. הוא חתום, עם זאת, על ידי ד”ר אלון בלבד וההמלצות הכלולות בו אינן מוצגות כהמלצות הועדה אלא כהמלצותיה של המזכירות הפדגוגית. האחר חובר על ידי ד”ר אגבריה על דעת כל נציגי ועדת המעקב בוועדה המשותפת וסיכם את עמדת הועדה בסוגיות שבמחלוקת.

בפגישה שהתקיימה ביום 23 דצמבר 2009, בין משרד החינוך וועדת המעקב לענייני החינוך הערבי סוכם על הקמת ועדה מקצועית משותפת חדשה בראשות יו”ר המזכירות הפדגוגית. ועדה זו טרם הוקמה חרף פניות חוזרות של ועדת המעקב.


[1] לא כולל חרדים.

[2] נתוני משרד החינוך מפוצלים לתלמידים ערבים, דרוזים ובדואים.

[3] סיכום דיון עם שרת החינוך, פרופ’ יולי תמיר (מיום 28.8.2007), לשכת שרת החינוך, 29.8.2007, מסמך בחתימת מנכ”ל המשרד, שמואל אבואב.

[4] u דו”ח הוועדה לבחינת המחסור בכיתות לימוד במגזר הערבי, עיקרי המסקנות

[5] משרד החינוך, בשיתוף עם וועדת המעקב לענייני החינוך הערבי: המלצות הוועדה לבחינת ההישגים בחינוך הערבי, דו”ח מסכם, מרס 2008, עמוד 3

[6] שם, עמוד 4

[7] שם, עמוד 5

[8] שם, עמוד 7

[9] שם, עמוד 9

[10] שם, עמוד 12-13

[11] שם, עמוד 13-14

[12] שם, עמוד 16

[13] שם, עמוד 18

[14] שם, עמודים 20-22

[15] שם, עמוד 24

[16] שם, עמודים 26-28

[17] שם, עמוד 29

[18] שם, עמוד 25

[19] שם, עמוד 30

[20] מכתב מעאטף מועדי לשרה יולי תמיר, 28/8/08

[21] משרד החינוך, התרבות והספורט, דו”ח הועדה לבחינת מיצי יכולתם של תלמידים עם ליקויי למידה, 1997

[22] משרד החינוך, הוועדה לבדיקת נושא לקויות למידה במגזר דובר ערבית, מארס 2008, עמוד 1

[23] שם, עמוד 2

[24] שם, עמוד 3

[25] שם, עמוד 5

[26] שם

[27] שם, עמוד 6

[28] שם, עמודים 7-8

[29] שם, עמוד 8

[30] שם, עמוד 10

[31] שם, עמוד 11

[32] שם, עמוד 14

[33] שם, עמוד 16

[34] ד”ר איימן אגבריה, טיוטה להערות חברי הוועדה, עמוד 1