תקציר

באמצע מרץ, בעקבות התפשטות נגיף הקורונה, מערכת החינוך הישראלית נסגרה ועברה למתכונת של למידה מקוונת. החלטה זו, ורבות אחרות שבאו אחריה, התקבלו מאחורי דלתיים סגורות – ללא מעורבות של נציגי המורים, המנהלים, ההורים והתלמידים. בנוסף, המסמך מסביר כיצד מדיניות משרד החינוך העצימה את האי-שוויון החריף הקיים ממילא במערכת, והפקירה לנפשם תלמידים מרקע סוציו-אקונומי חלש. למשל, עם תחילת המשבר הושבת כמעט לחלוטין מפעל ההזנה של משרד החינוך, וכך נזנחו הצרכים הבסיסיים של עשרות אלפי תלמידים הסובלים מחוסר ביטחון תזונתי. עוד מתאר המסמך כיצד ניצל משרד האוצר את המשבר לקיצוץ דרסטי בכוח האדם של המוסדות להשכלה גבוהה, והפעיל לחץ על עובדי הוראה במערכת כולה לעבוד ללא תגמול כספי. הנייר מנתח באופן שיטתי את הכשלים של משרד החינוך בתחומים הבאים: אוכלוסיות מרקע סוציו-אקונומי נמוך, מפעל ההזנה לתלמידים נזקקים, החינוך המיוחד, החינוך החרדי, החינוך הערבי, קטינים בסיכון וחסרי עורף משפחתי, אוכלוסיית מבקשי המקלט ומערכת ההשכלה הגבוהה. בסופו של הנייר מוצגות המלצות קונקרטיות לפתרון מיידי וארוך טווח של הבעיות בתחומים הנסקרים, תוך הישענות על ידע של אנשי מקצוע בשטח וניסיון שנצבר בחודשים האחרונים במדינות אחרות.